“艺术”在纸上打印
生产时间： 1-2个工作日
后固定： 带钉，胶带或胶粘剂的安装选项 (不提供)
这是使用非常高质量的颜料墨水在美术纸上打印并以很高的清晰度打印的过程。它的保存水平非常出色（超过100年），其质量，深度和细微差别超过了在Argentic纸上的经典照片打印。
光面漆
纤维纸除了具有非凡的厚度外，还由不含酸的α-纤维素基底组成，并覆盖有硫酸钡和在印刷过程中具有微孔层吸收作用的颜料。这款纸色为纯白色，不泛黄，特别设计用于抵抗老化。它具有出色的分辨率，呈现深沉的色彩，因此已被世界各大博物馆所采用。
Art Print“美术”-在325 g纤维原纸上的光泽处理。
我们的高端印刷品和复制品
ArtMajeur仅使用从知名造纸商中精选的具有中性pH，耐性和高质量的天然纸！
无论是在色彩控制还是在图形链方面，我们的主打印机一直都在关注。我们对质量的高要求是ArtMajeur裱框艺术品的主要资产。
关于艺术家! 您可以帮助艺术家活出自己的生活。 每当您购买印刷品时，他们都会获得使用费。
关于我们的优良打印购买许可证以将此图像用于您的网站、通信或销售衍生产品。
Usage： 网络许可证
在网站或互联网上使用图像。
| 1024 px | ||
 |
1024 px |
| 文件尺寸 (px) | 1024x1024 |
| 全球使用 | 是 |
| 用于多点支持 | 是 |
| 用于任何类型的媒体 | 是 |
| 转售权 | 没有 |
| 最大打印数量 | 0 (Zero) |
| 拟出售的产品 | 没有 |
购买后立即下载
此图片可以用许可证下载: 您可以随时下载它们。
限制
所有在ArtMajeur的图像是由艺术家创作的原创作品，所有权利是严格保留的。获得许可证后有权根据相应条款使用或利用图像。可以进行微小的修改，如重构或重新聚焦图像，使其完全符合新项目要求，但是，禁止进行任何可能损害原始作品的修改。其完整性（形状修改，扭曲，切割，改变颜色，添加元素等），除非事先从艺术家获得书面授权。
定制许可证
如果您的用途不在我们的标准许可证范围内，请联系我们获取定制许可证。 艺术图片银行
- GicléePrint / 数字打印
- 外形尺寸 几种尺寸可供选择
- 独家支持 (美术纸, 金属上的印刷, 画布上打印)
- 是否含画框 有框架 (浮动框架+玻璃下, 框架+在丙烯酸玻璃下)
- 艺术品状况 工作状况非常好
- AI生成的图像 艺术家利用人工智能技术创作了这幅图像
- 分类 爱情
דניאל כהנא-לוינזון, אוצר אמנות שליוה את הצייר רפי פרץ raphael perez בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות. טקסט שהוא כתב למספר תערוכות אמנות. רפי פרץ, הוא האמן הישראלי הראשון אשר מביא לביטוי חסר תקדים ביצירתו את אורח חייו כגיי. חייו וחייה של הקהילה הגאה שלובים זה בזה ונפרשים על פני מאות רבות יצירות אמנות. עשייתו ויצירתו האמנותית היא נדירה ויוצאת דופן בכל קנה [...]
דניאל כהנא-לוינזון, אוצר אמנות שליוה את הצייר רפי פרץ raphael perez בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות ... טקסט שהוא כתב למספר תערוכות אמנות
רפי פרץ, הוא האמן הישראלי הראשון אשר מביא לביטוי חסר תקדים ביצירתו את אורח חייו כגיי. חייו וחייה של הקהילה הגאה שלובים זה בזה ונפרשים על פני מאות רבות יצירות אמנות. עשייתו ויצירתו האמנותית היא נדירה ויוצאת דופן בכל קנה מידה של אמנות ישראלית ובינלאומית. מקורות יצירתו הן בראש ובראשונה אירועים מחייו השלובים בלוקאליות יהודית וישראלית כמו גם ציטוטים והשפעות מתולדות האמנות (דיוויד הוקני, מאטיס) ייחוד זה הוא שיוצר את חציית הגבולות הבינלאומיים והצליח לרגש את הקהילה הגאה מחד וקהילות אמנות ברחבי העולם.
על גאווה ודעה קדומה- על צירתו של האמן רפי פרץ
לראשונה אנו פוגשים אמן ישראלי המביע את כל רגשותיו בעוצמות שלא ידענו, נושאי הציורים הם חיי השגרה בזוגיות במקומות ובמצבים יומיומיים יחד עם השאיפה למשפחה וזוגיות חד מינית, שוויון והכרה פומבית. עבודותיו של פרץ מעלות אל חלל התרבות ואל השיח הציבורי את האמת של החיים כגיי ומערכת הזוגיות בכללותה על כל רבדיה - הרומנים המזדמנים, המין החפוז, הכמיהה לאהבה, שיגרת חיי היומיום והפעילויות הבנאליות הנמצאות בכל זוגיות – בין אם זה בתיאור זוג גברים בסצנה אינטימית בחדר האמבטיה, חדר השינה או השירותים, זוג גברים מגדל תינוק או גרסה הומוסקסואלית ל"גן עדן", ארוחות משפחתיות, עליות ומורדות ביחסים הזוגיים, המורכבות בחיים המשותפים כמו גם שיגרה יומיומית המתחרה בשאיפה למימוש העצמי, כל זאת דרך חייו של רפי.
יצירותיו הראשונות של פרץ הם יומנים אישיים, היצירות רואות אור והוא בן 14 שנים בלבד, והוא דואג להסתירם, משום שבהם הוא מנהל מידי יום ביומו יומן אישי המתאר באופן האמיתי ביותר את האירועים בחייו. ביומנים אלה הוא מצייר אלפי ציורים, שרבוטים ורישומים כשלצידם הוא כותב ומוחק לסירוגין את "הטקסטים הבעייתיים" לדבריו: טקסטים המספרים על התקופה בה הוא נאבק בנטיותיו המיניות. יומניו עמוסים בקטלוג אובססיבי של פרטים, פעולות יומיומיות, חברים ועבודה כמו גם נושאים החוזרים על עצמם, כמו מחשבות, תערוכות שראה, סרטים טלביזיה, ספרים, וביקורת על עבודותיו.
בתום הכתיבה מצייר רפי על יומניו. כל שיכבה מבוצעת מתחילתה ועד סופה לאורך כל היומן. למעשה העבודה על היומנים אף פעם לא מגיעה אל סיומה.
מאבק זה לא נגמר וכאשר הרגש עבר לדף ובמשמעות מסוימת, סיים תפקידו והפך להיות חסר חשיבות, החל הצד הוויזואלי- הציורי להיות דומיננטי, לדבריו - מתוך צורך להסתיר את הכתוב. בספרים וביומנים ניתן לראות זאת בצורה בולטת אף יותר- כאשר בחר לצייר בסגנון שהושפע מציורי ילדים - הדמויות הן עליזות, שמחות, נאיביות ונטולות מיניות ולעומת זאת, כאשר ניסה לצייר כמבוגר( לדבריו) הרישומים הפכו דיכאוניים יותר, עגומים. בשנים אלה עבד רפי עם ילדים בגיל הרך בהוראה של ציור ומשחקי תנועה. בתקופה זו מספר רפי, כי זנח לגמרי את החיפוש אחרי קשר זוגי עם נשים או עם גברים והעבודה עם ילדים נתנה לו לדבריו, משמעות קיומית. יצירה זו נמשכת על פני יותר מ-10 שנים ופרץ יוצר כ- 50 ספרים- יומנים אישיים בגדלים שונים (פנקסים, מחברות ישנות, אטלסים, ואפילו ספרי אמנות ישנים).
בציוריו המוקדמים 1998-1999 ניתן לראות את המעבר בין מערכות יחסים עם נשים לגבריים. הסגנון מתבטא מאיפוק להתפרצות רגשית מבחינת צבע, קו וקומפוזיה, בחלק מן הדמויות ניתן לראות הבעה רגשית חזקה, הנשים מצוירות לרוב באיפוק ופאסיביות לעומת התפרצות רגשית שמחה ואהבה המתבטאת בצבע ובסגנון בציורי הגברים.
"הייתה לי פנטזיה שבמערכת יחסים בין גבר ואישה אוכל לעוף בשמיים, לאהוב, לעוף. עם זאת הרגשתי שאני מסתיר משהו, הייתי חנוק, מסתתר במסיכה – כאילו יש צעקה בפנים שרוצה לצאת. הייתי מתוסכל, הרגשתי מאויים"...
אהבה ראשונה עם גבר הוציאה ממנו בשנת 1999 את סדרת הציורים הנאיביים שעוסקים באהבה, בהתרגשות מעשייה של פעולות יום-יומיות משותפות בסביבה הביתית האינטימית.
"ההתרגשות הייתה גדולה – מכל חוויה יומיומית של עשייה משותפת ומתחושת היחד ולכן ציירתי כל סיטואציה אפשרית שאהבתי לעשות איתו".
מרגע שפסק הדיכוי העצמי, ההדחקה וההענשה העצמית החל רפי בתהליך ההשלמה והריפוי אשר מצא ביטוי בפרץ אדיר של עבודות עצומות בגודלן, בכמותן, בתכניהן המוחצנים ובצבעיהם העזים, אדום, ורוד ולבן.
בשנת 2000 מתחיל רפי את ציורי הענק בהם מתאר את מקומות הבילוי של הקהילה "האגם", "הבריכה", וציורי המרפסות (התל אביבים) בהם הוא מתאר את העולם הגברי אשר לטענתו הופך לקיים בזכות הציור. בשנה זו הקדיש רפי לחוויית האהבה מספר סדרות רב גם בציור וגם ברישום כשבסדרות אלו מציג רפי את פריחת אהבתו הראשונה לבן זוג חדש ובחודשים אלה הוא מצייר מבוקר ועד לילה במשך חודשים. ציורים אלו הם פרי דיאלוג ארוך עם האמן דיוויד הוקני וניתן לראות את הקירבה הן בנושאים והן במחוות השונות .
בשנת 2001 יצר רפי סדרת עבודות - "פורטרטים מן הקהילה". בציורים גדולים מתאר רפי בסגנון פוטוריאליסטי למעלה מ-20 מדיוקנאות של חברים פעילים ומוכרים מן הקהילה ההומולסבית. כשהדגש הוא על ההישגים המשקפים את מעמדה החזק של הקהילה בתל אביב.
פרץ, כצייר תל-אביבי, מצייר בשנתיים האחרונות נופים אורבאניים של מקומות מרכזיים בעירו. פרץ מסייר בעיר תוך שהוא בוחר בציוני דרך ארכיטקטוניים וגיאוגרפיים מוכרים, אתרי בילוי, מסחר, מקומות היסטוריים ומציג אותם מנקודת התבוננות גאה, כשהם מעוטרים בדגלי גאווה דבר המעניק תחושת שייכות למקום. עבודותיו מאופיינות בשמחת חיים עליזה וצבעוניות והן מתארות גם התרחשויות של בילוי ומפגשים.
תל אביב של פרץ, היא עיר בה חיים משפחות צעירות וזוגות הממלאות את הרחובות, הגינות, חוף הים, הבתים, המרפסות- בעצם את כל מרחבי העיר. הדמויות בציוריו מתוארות כשהן דומות ואחידות צורנית דבר התורם להעצמת השייכות לעדריות קהילת הלהט"ב התל אביבית. בנושא הקולקטיב מתקשרת יצירתו של פרץ ליצירתו של האמן הישראלי יוחנן סימון שעסק בתכנים החברתיים של הקיבוץ. סימון שגר ועבד בקיבוץ היטיב לבטא את הדגם האנושי של "הקיבוצניק" ואת ייחודם של בני הקיבוץ כחברים בקבוצה בה כולם שווים. עבודותיו של סימון וכעת של רפי תרמו לחברה הישראלית את שהיא מחפשת כל העת וזאת הזהות והשייכות.
סצנות הציור מתארות פעולות יום- יומיות הנעשות ביחד במרחב הציבורי (טיול בפארק, הליכה לאורך הים, שייט בירקון). האופי התיירותי הנשקף מציוריו הופך את עבודותיו להצהרה על דימויה של תל אביב כמקום חשוב בו קיים חופש התרבותי.
כתושב אשר קבע את מקומו בתל-אביב, ממפה פרץ את הטריטוריה שלו ומסמן את הגבולות ואינו שוכח את המקומות ההיסטוריים.. בשונה מעבודותיהם של אמנים תל אביבים אחרים, מבקש פרץ להציג את ההוויה של תושבי העיר ואת האהבה האדירה המקננת בליבם. בבחירתו את המקומות ההיסטוריים בתל-אביב הוא עושה גם מחווה לאמן נחום גוטמן אשר אהב את העיר גדל וחי בה כל ימי חייו. גוטמן, בילדותו היה הראשון שחווה את האירועים המכוננים של העיר, (הדלקת פנס הנפט הראשון, הקונצרט הראשון, בניית המדרכה הראשונה) ובבגרותו הצליח לשחזר את ייחודם של השעות והמאורעות תוך שהוא שומר על הקסם הטמון בעיר.
בדומה לגוטמן גוטמן גם פרץ הפך את העיר למושא אהבה והיא מצידה החלה מתקשטת לפניו בצבעוניות עשירה ומספקת אנרגיה של עיר המבקשת להיות עיר ללא הפסקה המשלבת בין ישן וחדש. פרץ מקפיד לתאר את ייחודם וסגנונם של הבתים והמרפסות האופייניים לסגנון ה-"באוהאוס" לצד בניני הזכוכית והפלדה המודרנית, כל אלה ממבט על ומזוויות בלתי שגרתיות בפורמט מלבני המבקש לחקות פנוראמה של עיר מגוונת החוגגת המאה.
רפי פרץ, נולד בשנת 1965 בירושלים, למד אומנות במכללה לאומנות חזותית בבאר-שבע ומשנת- 1995 הוא חי ועובד בסטודיו שלו בתל אביב. כיום לוקח רפי חלק חשוב בקידומה של האמנות והתרבות הגאה בישראל באופן פעיל ודרך פורטל האינטרנט שהקים מסייע לאמנים מהקהילה להיחשף לקהלים גדולים בארץ ובחו"ל. מאות מעבודותיו נמצאות כיום באוספים פרטיים בארץ ובעולם ועבודותיו הוצגו במספר תערוכות קבוצתיות: במוזיאון תל-אביב לאמנות , בגלריה "זמן לאמנות", ב"קאמרה אובסקורה", בבית הפתוח-ירושלים, בגלריה אופיר, בפורום החיפאי ובעוד בתי עסק פרטיים וגלריות.
בשנים 2003-2004 הציורים והסטודיו הופיעו בסרט באורך מלא, בשלושה סרטי סטודנטים ושני סרטי גמר.
pureza peraza drool kissing missing pereza
רפי פרץ, הוא האמן הישראלי הראשון אשר מביא לביטוי חסר תקדים ביצירתו את אורח חייו כגיי. חייו וחייה של הקהילה הגאה שלובים זה בזה ונפרשים על פני מאות רבות יצירות אמנות. עשייתו ויצירתו האמנותית היא נדירה ויוצאת דופן בכל קנה מידה של אמנות ישראלית ובינלאומית. מקורות יצירתו הן בראש ובראשונה אירועים מחייו השלובים בלוקאליות יהודית וישראלית כמו גם ציטוטים והשפעות מתולדות האמנות (דיוויד הוקני, מאטיס) ייחוד זה הוא שיוצר את חציית הגבולות הבינלאומיים והצליח לרגש את הקהילה הגאה מחד וקהילות אמנות ברחבי העולם.
על גאווה ודעה קדומה- על צירתו של האמן רפי פרץ
לראשונה אנו פוגשים אמן ישראלי המביע את כל רגשותיו בעוצמות שלא ידענו, נושאי הציורים הם חיי השגרה בזוגיות במקומות ובמצבים יומיומיים יחד עם השאיפה למשפחה וזוגיות חד מינית, שוויון והכרה פומבית. עבודותיו של פרץ מעלות אל חלל התרבות ואל השיח הציבורי את האמת של החיים כגיי ומערכת הזוגיות בכללותה על כל רבדיה - הרומנים המזדמנים, המין החפוז, הכמיהה לאהבה, שיגרת חיי היומיום והפעילויות הבנאליות הנמצאות בכל זוגיות – בין אם זה בתיאור זוג גברים בסצנה אינטימית בחדר האמבטיה, חדר השינה או השירותים, זוג גברים מגדל תינוק או גרסה הומוסקסואלית ל"גן עדן", ארוחות משפחתיות, עליות ומורדות ביחסים הזוגיים, המורכבות בחיים המשותפים כמו גם שיגרה יומיומית המתחרה בשאיפה למימוש העצמי, כל זאת דרך חייו של רפי.
יצירותיו הראשונות של פרץ הם יומנים אישיים, היצירות רואות אור והוא בן 14 שנים בלבד, והוא דואג להסתירם, משום שבהם הוא מנהל מידי יום ביומו יומן אישי המתאר באופן האמיתי ביותר את האירועים בחייו. ביומנים אלה הוא מצייר אלפי ציורים, שרבוטים ורישומים כשלצידם הוא כותב ומוחק לסירוגין את "הטקסטים הבעייתיים" לדבריו: טקסטים המספרים על התקופה בה הוא נאבק בנטיותיו המיניות. יומניו עמוסים בקטלוג אובססיבי של פרטים, פעולות יומיומיות, חברים ועבודה כמו גם נושאים החוזרים על עצמם, כמו מחשבות, תערוכות שראה, סרטים טלביזיה, ספרים, וביקורת על עבודותיו.
בתום הכתיבה מצייר רפי על יומניו. כל שיכבה מבוצעת מתחילתה ועד סופה לאורך כל היומן. למעשה העבודה על היומנים אף פעם לא מגיעה אל סיומה.
מאבק זה לא נגמר וכאשר הרגש עבר לדף ובמשמעות מסוימת, סיים תפקידו והפך להיות חסר חשיבות, החל הצד הוויזואלי- הציורי להיות דומיננטי, לדבריו - מתוך צורך להסתיר את הכתוב. בספרים וביומנים ניתן לראות זאת בצורה בולטת אף יותר- כאשר בחר לצייר בסגנון שהושפע מציורי ילדים - הדמויות הן עליזות, שמחות, נאיביות ונטולות מיניות ולעומת זאת, כאשר ניסה לצייר כמבוגר( לדבריו) הרישומים הפכו דיכאוניים יותר, עגומים. בשנים אלה עבד רפי עם ילדים בגיל הרך בהוראה של ציור ומשחקי תנועה. בתקופה זו מספר רפי, כי זנח לגמרי את החיפוש אחרי קשר זוגי עם נשים או עם גברים והעבודה עם ילדים נתנה לו לדבריו, משמעות קיומית. יצירה זו נמשכת על פני יותר מ-10 שנים ופרץ יוצר כ- 50 ספרים- יומנים אישיים בגדלים שונים (פנקסים, מחברות ישנות, אטלסים, ואפילו ספרי אמנות ישנים).
בציוריו המוקדמים 1998-1999 ניתן לראות את המעבר בין מערכות יחסים עם נשים לגבריים. הסגנון מתבטא מאיפוק להתפרצות רגשית מבחינת צבע, קו וקומפוזיה, בחלק מן הדמויות ניתן לראות הבעה רגשית חזקה, הנשים מצוירות לרוב באיפוק ופאסיביות לעומת התפרצות רגשית שמחה ואהבה המתבטאת בצבע ובסגנון בציורי הגברים.
"הייתה לי פנטזיה שבמערכת יחסים בין גבר ואישה אוכל לעוף בשמיים, לאהוב, לעוף. עם זאת הרגשתי שאני מסתיר משהו, הייתי חנוק, מסתתר במסיכה – כאילו יש צעקה בפנים שרוצה לצאת. הייתי מתוסכל, הרגשתי מאויים"...
אהבה ראשונה עם גבר הוציאה ממנו בשנת 1999 את סדרת הציורים הנאיביים שעוסקים באהבה, בהתרגשות מעשייה של פעולות יום-יומיות משותפות בסביבה הביתית האינטימית.
"ההתרגשות הייתה גדולה – מכל חוויה יומיומית של עשייה משותפת ומתחושת היחד ולכן ציירתי כל סיטואציה אפשרית שאהבתי לעשות איתו".
מרגע שפסק הדיכוי העצמי, ההדחקה וההענשה העצמית החל רפי בתהליך ההשלמה והריפוי אשר מצא ביטוי בפרץ אדיר של עבודות עצומות בגודלן, בכמותן, בתכניהן המוחצנים ובצבעיהם העזים, אדום, ורוד ולבן.
בשנת 2000 מתחיל רפי את ציורי הענק בהם מתאר את מקומות הבילוי של הקהילה "האגם", "הבריכה", וציורי המרפסות (התל אביבים) בהם הוא מתאר את העולם הגברי אשר לטענתו הופך לקיים בזכות הציור. בשנה זו הקדיש רפי לחוויית האהבה מספר סדרות רב גם בציור וגם ברישום כשבסדרות אלו מציג רפי את פריחת אהבתו הראשונה לבן זוג חדש ובחודשים אלה הוא מצייר מבוקר ועד לילה במשך חודשים. ציורים אלו הם פרי דיאלוג ארוך עם האמן דיוויד הוקני וניתן לראות את הקירבה הן בנושאים והן במחוות השונות .
בשנת 2001 יצר רפי סדרת עבודות - "פורטרטים מן הקהילה". בציורים גדולים מתאר רפי בסגנון פוטוריאליסטי למעלה מ-20 מדיוקנאות של חברים פעילים ומוכרים מן הקהילה ההומולסבית. כשהדגש הוא על ההישגים המשקפים את מעמדה החזק של הקהילה בתל אביב.
פרץ, כצייר תל-אביבי, מצייר בשנתיים האחרונות נופים אורבאניים של מקומות מרכזיים בעירו. פרץ מסייר בעיר תוך שהוא בוחר בציוני דרך ארכיטקטוניים וגיאוגרפיים מוכרים, אתרי בילוי, מסחר, מקומות היסטוריים ומציג אותם מנקודת התבוננות גאה, כשהם מעוטרים בדגלי גאווה דבר המעניק תחושת שייכות למקום. עבודותיו מאופיינות בשמחת חיים עליזה וצבעוניות והן מתארות גם התרחשויות של בילוי ומפגשים.
תל אביב של פרץ, היא עיר בה חיים משפחות צעירות וזוגות הממלאות את הרחובות, הגינות, חוף הים, הבתים, המרפסות- בעצם את כל מרחבי העיר. הדמויות בציוריו מתוארות כשהן דומות ואחידות צורנית דבר התורם להעצמת השייכות לעדריות קהילת הלהט"ב התל אביבית. בנושא הקולקטיב מתקשרת יצירתו של פרץ ליצירתו של האמן הישראלי יוחנן סימון שעסק בתכנים החברתיים של הקיבוץ. סימון שגר ועבד בקיבוץ היטיב לבטא את הדגם האנושי של "הקיבוצניק" ואת ייחודם של בני הקיבוץ כחברים בקבוצה בה כולם שווים. עבודותיו של סימון וכעת של רפי תרמו לחברה הישראלית את שהיא מחפשת כל העת וזאת הזהות והשייכות.
סצנות הציור מתארות פעולות יום- יומיות הנעשות ביחד במרחב הציבורי (טיול בפארק, הליכה לאורך הים, שייט בירקון). האופי התיירותי הנשקף מציוריו הופך את עבודותיו להצהרה על דימויה של תל אביב כמקום חשוב בו קיים חופש התרבותי.
כתושב אשר קבע את מקומו בתל-אביב, ממפה פרץ את הטריטוריה שלו ומסמן את הגבולות ואינו שוכח את המקומות ההיסטוריים.. בשונה מעבודותיהם של אמנים תל אביבים אחרים, מבקש פרץ להציג את ההוויה של תושבי העיר ואת האהבה האדירה המקננת בליבם. בבחירתו את המקומות ההיסטוריים בתל-אביב הוא עושה גם מחווה לאמן נחום גוטמן אשר אהב את העיר גדל וחי בה כל ימי חייו. גוטמן, בילדותו היה הראשון שחווה את האירועים המכוננים של העיר, (הדלקת פנס הנפט הראשון, הקונצרט הראשון, בניית המדרכה הראשונה) ובבגרותו הצליח לשחזר את ייחודם של השעות והמאורעות תוך שהוא שומר על הקסם הטמון בעיר.
בדומה לגוטמן גוטמן גם פרץ הפך את העיר למושא אהבה והיא מצידה החלה מתקשטת לפניו בצבעוניות עשירה ומספקת אנרגיה של עיר המבקשת להיות עיר ללא הפסקה המשלבת בין ישן וחדש. פרץ מקפיד לתאר את ייחודם וסגנונם של הבתים והמרפסות האופייניים לסגנון ה-"באוהאוס" לצד בניני הזכוכית והפלדה המודרנית, כל אלה ממבט על ומזוויות בלתי שגרתיות בפורמט מלבני המבקש לחקות פנוראמה של עיר מגוונת החוגגת המאה.
רפי פרץ, נולד בשנת 1965 בירושלים, למד אומנות במכללה לאומנות חזותית בבאר-שבע ומשנת- 1995 הוא חי ועובד בסטודיו שלו בתל אביב. כיום לוקח רפי חלק חשוב בקידומה של האמנות והתרבות הגאה בישראל באופן פעיל ודרך פורטל האינטרנט שהקים מסייע לאמנים מהקהילה להיחשף לקהלים גדולים בארץ ובחו"ל. מאות מעבודותיו נמצאות כיום באוספים פרטיים בארץ ובעולם ועבודותיו הוצגו במספר תערוכות קבוצתיות: במוזיאון תל-אביב לאמנות , בגלריה "זמן לאמנות", ב"קאמרה אובסקורה", בבית הפתוח-ירושלים, בגלריה אופיר, בפורום החיפאי ובעוד בתי עסק פרטיים וגלריות.
בשנים 2003-2004 הציורים והסטודיו הופיעו בסרט באורך מלא, בשלושה סרטי סטודנטים ושני סרטי גמר.
pureza peraza drool kissing missing pereza
相关主题
拉斐尔·佩雷斯（Raphael Perez），又名拉菲·佩雷斯（Rafi Peretz），希伯来语名字，出生于一个传统家庭，在耶路撒冷长大。她的父亲西蒙·佩雷斯 (Shimon Perez) 在耶路撒冷的哈达萨·艾因凯雷姆医院 (Hadassah Ein Kerem Hospital) 担任接待员，而她的母亲爱丽丝·阿里扎·佩雷斯 (Alice Aliza Perez) 在日托中心担任助理，后来在家照顾婴儿。拉斐尔有几个兄弟姐妹，每个人都追求不同的人生道路，从教育到灵性再到旅行。. [...]
拉斐尔·佩雷斯（Raphael Perez），又名拉菲·佩雷斯（Rafi Peretz），希伯来语名字，出生于一个传统家庭，在耶路撒冷长大。她的父亲西蒙·佩雷斯 (Shimon Perez) 在耶路撒冷的哈达萨·艾因凯雷姆医院 (Hadassah Ein Kerem Hospital) 担任接待员，而她的母亲爱丽丝·阿里扎·佩雷斯 (Alice Aliza Perez) 在日托中心担任助理，后来在家照顾婴儿。拉斐尔有几个兄弟姐妹，每个人都追求不同的人生道路，从教育到灵性再到旅行。
在以色列陆军炮兵部队服役后，拉斐尔投入了 15 年的时间致力于儿童治疗环境教育、艺术和运动教学。他毕业于贝尔谢巴视觉艺术中心，1989 年至 1992 年在那里学习。自 1999 年以来，他靠出售艺术品谋生，并自 1995 年起在特拉维夫的工作室工作。
多年来，拉斐尔在他的艺术中探索了各种主题，尤其是人际关系。他的第一部作品主要关注男女关系，之后他在 32 岁时公开接受了自己的同性恋身份。此后，他创作了描绘家庭环境中同性关系的理想主义绘画，以温柔和深情描绘日常生活场景。
除了他的艺术作品外，拉斐尔还保存了多年的日记，记录他的思想、经历和个人奋斗。这些日记曾在个展和群展中展出，为他的个人和艺术之旅提供了深刻的见解。
通过人工智能探索艺术史
视觉上相似的艺术史作品
Man Ray
Solarized Double Profile, Paris
Edward Steichen
Eugene O'Neill
Jeff
Matheus y Gustavo
Jeff
Jorginho
Robert Longo
Jonathan
Edward Steichen
Steichen, Self-Portrait
Robert Rauschenberg
Pelican by Robert Rauschenberg
Alex Katz
Pas de Deux
Edward Steichen
Homeless Woman: The Great Depression, New York
Carl Hammoud
Curtains
Ernst Ludwig Kirchner
Group of Artists
Dan Witz
Vision of Disorder Frieze
